וַתֹּ֗אמֶר שְׁאֵלָ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙ אָֽנֹכִי֙ שֹׁאֶ֣לֶת מֵֽאִתָּ֔ךְ אַל־תָּ֖שֶׁב אֶת־פָּנָ֑י וַיֹּֽאמֶר־לָ֤הּ הַמֶּ֙לֶךְ֙ שַׁאֲלִ֣י אִמִּ֔י כִּ֥י לֹֽא־אָשִׁ֖יב אֶת־פָּנָֽיִךְ׃
שד"ל
שר חמשים, מין שררה שחמשים איש תחת ממשלתו, ותרגמתי Centurione שענינו שר מאה, כי לא מצאתי בלשון איטלקי שם שיהיה ענינו שר חמשים. ונשוא פנים, איש מכובד שדבריו נשמעין מליצת נשיאת פני פלוני עקר ענינה לקבל ברצון וחבה וכבוד. כמו לא ישא פני כל כפר (משלי ז' ל"ה). ומי שהוא מקובל באהבה וכבוד דבריו נשמעין, וזה טעם הירצך או הישא פניך (מלאכי א' ט') היקבל אותך בכבוד ויעשה בקשתך? והפך מזה מליצת הֵשִיב פְנֵי, שאין מקבלין אותו ואין עושין בקשתו, אבל מחזירין אותו ריקם, כמו שאלי אמי כי לא אשיב את פניך (מלכים א' ב' כ'). ולשון נשיאת פנים סתם, בלי הזכרת השם (כגון אשר לא ישא פנים. דברים י' י"ז, ונושאים פנים בתורה מלאכי ב' ט', אם בסתר פנים תשאון איוב י"ג י', עַולה ומשוא פנים. ד"ה ב' י"ט ז') ענינו שמקבלין אדם ועושין בקשתו, מפני הכבוד, ומפני היראה, בלי להבחין אם דבריו צודקים ואם בקשתו הגונה, אלא מפני שהוא איש פלוני. והנה איש אשר כזה, שמכבדין אותו ושומעין דבריו בלי חקירה, הוא הנקרא נשוא פנים וחכם חרשים. חכם במלאכת הכשוף, מכשף תרגומו חָרָש (לודוביקוס de Dieu וגיז'), וכן נראה שהיא דעת בעלי הנקוד, שאם חשבוהו מלשון חרש עצים (וכפירוש ראב"ע והכורם) היה ראוי שינקדו החי"ת בקמץ, כי כל חרשים נקוד קמץ, חוץ מגי החרשים (נחמיה י"א ל"ה), אבי גיא חרשים כי חרשים היו (דברי הימים א' ד' י"').
רבנו בחיי
ושאלה אשה משכנתה. ח"ו שיתיר הקב"ה לגנוב דעת הבריות שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם, אבל לשון ושאלה הוא שתתן לה במתנה שכן מצינו בגדעון (שופטים ח׳:כ״ד) ויאמר אליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותתנו לי איש נזם שללו כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם, וכן מצינו בבת שבע (מלכים א ב׳:כ׳) שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך יותן את אבישג השונמית הרי מתנה שנקראת בלשון שאלה. ומה שאמר ושאלה אשה משכנתה היה לו לומר ושאל איש מאת המצרי אבל זה קל וחומר כי אם לנשים היו נותנים מתנות כל שכן לאנשים וכמוהו (ישעיהו ל״ג:כ״ג) פסחים בזזו בז קל וחומר הרצים, כן כתב רבינו חננאל ז"ל.
רבינו חננאל
ושאלה אשה משכנתה. חס ושלום שיתיר הקב"ה לגנוב דעת הבריות שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב. ולא ישיבו להם. אבל לשון ושאלה הוא שתתן לה במתנה. שכן מצינו בגדעון (שופטים ח') ויאמר אליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ויתן לי איש נזם שללו וגו'. וכן מצינו בבת שבע (מ"א ב') שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך יתן את אבישג השונמית וגו'. הרי מתנה שנקראת בלשון שאלה. ומה שאמר ושאלה אשה משכנתה היה לו לומר ושאל איש מאת המצרי. אבל זה קל וחומר כי אם לנשים היו נותנים מתנות כל שכן לאנשים. וכמהו (ישעיה ל"ג) מרבה פסחים בזזו בז קל וחומר הרצים: